בהמשך למאמר הקודם על טפילים, במאמרים הבאים נתמקד בשתי מחלות נפוצות ואף מסכנות חיים במידה ולא מטופלות מניעתית או בזמן.
דמודקס
טפיל העור דמודקס קאניס הינו טפיל עור ממשפחת האקריות, טפיל זה מתמקם תחת העור בזקיק השערה- עמוק יותר מטפילים אחרים, לבסוף גורם לנשירת הפרווה ולעיתים גם לפצעי עור נרחבים.
הייחוד בדמודקס הינה העובדה שטפיל זה נמצא גם בכלבים בריאים אך במספרים שאינם גורמים להקרחות או סימנים קליניים אחרים, וכאשר המערכת החיסונית נחלשת (גם זמנית), מתאפשר לטפיל להתחיל ולהתרבות וליצור מחלת עור של ממש.
דמודקס לבדו לא גורם לגירודים!!
הדבקה
בגלל מיקומו העמוק בעור, הדבקה במגע הינה פחות שכיחה כייוון שנדרש מגע ארוך בין המדביק לנדבק ומקרים כאלו נפוצים בעיקר אצל גורים יונקים שנדבקים מאימם- במקרים אלו, הופעת הנגעים הראשונית תהיה באיזור הפנים.
רוב המקרים הינם תוצאה של היחלשות בתפקוד המערכת החיסונית, בין אם מדובר במחלה כלשהי שתקפה את הכלב, או תהליכים טבעיים כמו הווסת או הריון, אפילו חיסון עלול להחליש זמנית את המערכת ולהוביל להתפתחות הטפיל. נפוץ יותר בכלבים “אסופים” או שאומצו ממכלאות מפאת התנאים בהם חיו.
רוב מקרי הדמודקס נצפים בכלבים צעירים בין הגילאים 4 חדשים ל-8 חדשים.
המחלה – באופן כללי המחלה מחולקת לשלושה מופעים:
אבחון – דמדקס מאובחן באמצעות מגרד של העור וזיהוי הטפיל במיקרוסקופ (גודלו קטן מחצי מילימטר)
טיפול – דמודקס רגיש לחומר איברמקטין, הטיפול יכול להיעשות באמצעות זריקות או בסירופ והוא אורך בין 4 ל-6 שבועות ואף יותר- בהתאם לשיפור וחוזק המחלה.
במקרים שאובחן דמודקס יש לטפל גם במחלה המשנית ולחזק את המערכת החיסונית
טפיל הדמודקס קאניס לא נוטה לעבור לבני אדם אך במקרים של מגע ממושך עם כלב חולה עלול גם לעבור לבני אדם ובעיקר לילדים – מקרים אלו הינם נדירים וחשוב מאוד להבדיל בין דמודקס למחלה הידועה “סקביאס” שעוברת בקלות בין חיות לבני אדם וגם מאוד מגרדת בניגוד לדמודקס
הטפיל ומיקומו בזקיק השערה:
דמודקס מקומי:
דמודקס מפושט ומוגלתי (שמאל):
