טפילים (פרזיטים) והטיפול בהם
טפילים (פרזיטים) והטיפול בהם טפילות מוגדרת כמערכת יחסים חד צדדית בין הטפיל שמשתמש לצרכיו בגוף המארח שנפגע מנוכחות הטפיל.
חקר הטפילים (פרזיטולוגיה) מחלק את בע”ח המוגדרים כטפילים לחלוקות רבות, אחת המרכזיות הינה החלוקה לטפילים חיצוניים ופנימיים, החיצוניים, הינם הפרעושים והקרציות עליהם נכתב בדף שלנו מוקדם יותר ובנוסף להם ישנם האקריות, כינים, זבובים יתושים ועוד.. למעשה כל אלו הנמצאים מחוץ לגוף החיות שלנו.
הטפילים הפנימיים, הם אותם אלו שנכנסים לגוף הכלב או החתול ומקוננים שם. לכל טפיל ישנו האזור האופייני לו כגון: עור, מעיים, שרירים ואפילו כלי דם והלב.
מפאת גודל הנושא, נעסוק בשלושה מקרים השכיחים בארצנו אצל כלבים וחתולים : טפילי המעיים, תולעת הפארק וטפיל הדמודקס.
תולעים אחרות כמו תולעת הסרט הנפוצה דיפילידיום – משתמשת בפרעושים כדרך הדבקה- על יד פי הטבעת של החתול או הכלב משחררות התולעים שקי ביצים הנראים לעין (נראה כמו שומשום) אותם אוכלים הפרעושים שאחר כך נאכלים הם בזמן שהכלב או החתול מתלקקים, מפרעוש נגוע שנבלע תתפתח במעי תולעת בוגרת.
התולעת העגולה- טוקסוקרה (קאניס לכלב וקאטי לחתול) הנפוצה אף היא, עלולה לצאת מחוץ למעי ו”לשוטט” בגוף, אחת מדרכי ההדבקה האופייניות לתולעת זו היא דרך בלוטות החלב של כלבה או חתולה מניקה, התולעת מזהה שהגוף המארח שלה בהריון דבר שגורם לה לנדוד לבלוטות החלב ולהדביק את כל שגר הגורים כבר ביניקות הראשונות.
אז מה הנזק?
כמו כל גורם זר החודר לגוף מידת הנזק או המחלה מותנה בכמות הטפילים החודרים לגוף, במצבו הבריאותי של המארח וכמובן בסוג הטפיל.
סימנים של הדבקה בתולעי מעיים: (לא תולעת הפארק!!!)
במקרים קלים החיה יכולה לשאת טפילים אלו ללא סימנים של חולי
אז מה עושים?
אנו ממליצים במרפאתנו על טיפול מונע נגד תולעים לפחות כל חצי שנה על מנת לוודא שאם הכלב או החתול נדבקו אנו לא נותנים לטפיל זמן להתבגר ולהתרבות בצורה מאסיבית. במקרים שאנו מזהים שישנו טפיל בבטן. יש לטפל פעמיים בטווח זמן של בין 3 ל 5 ימים, ולפעמים גם פעם שלישית.
הטיפול נעשה במרפאה באמצעות כדורי או זריקות תילוע. לחתולים פראיים יש גם אמפולות שמטפטפים על העורף.
לשים לב !! – מלבד בריאות החיות שלנו, טפילים מסויימים עלולים להדביק גם בני אדם
תולעים עגולות:
תולעים שטוחות – תולעי סרט – שרשורים:
