משושה
בתרכיב משולב המגן נגד 6 מחלות כלבים נפוצות:
1. פרוו-וירוס – מחלה נגיפית קשה הפוגעת בעיקר בגורים ובכלבים צעירים אך גם בבוגרים. גורמת לתופעות של שלשול דמי, הקאות, חום, דיכאון והתייבשות, וסכנת מוות בתוך מספר ימים. מתן החיסון כחיסון נפרד או משושה – לגורים בני 6-9 שבועות ובהפרש של 2-4 שבועות עד גיל 4 חודשים. בהמשך פעם בשנה, במסגרת החיסון המשושה.
2.כלבלבת – מחלה הגורמת לכלבים צעירים וגם בוגרים לתופעות קשות של הצטננות, דלקת בדרכי הנשימה והריאות, דלקת עיניים, הקאות, שלשול, חום גבוה, עיוותות שרירים, ופגיעה במערכת העצבים. מחלה חשוכת מרפא זו עלולה לגרום למוות בייסורים לכלב שאינו מחוסן.
3. דלקת כבד נגיפית – מחלה קטלנית הפוגעת בכבד וגורמת לצהבת ולתופעות של חום גבוה, חוסר תיאבון ובצקת בקרנית (הגורמת להיווצרות עיניים “כחולות”).
4. עכברת סוג I Leptospirosis – מחלה קטלנית הגורמת לפגיעה קשה בכבד ולסימני צהבת
5. עכברת סוג II Leptospirosis – מחלה קטלנית הגורמת לפגיעה קשה בכליות.
6. פראאינפלואנזה – מחלה נגיפית הפוגעת בדרכי הנשימה וגורמת לשיעולים ונזלת.
מתן חיסון המשושה” החיסון הראשון- לגורים בני 6-8 שבועות ופעמיים שלוש נוספות (לפי המלצת הווטרינר) בהפרש של 2-4 שבועות. בהמשך – פעם בשנה, במשך כל החיים.
פרימה דוג
כלבת היא מחלה קטלנית העלולה לפגוע ביונקים בכללם האדם, הכלב והחתול. מקור ההדבקה הוא לרוב שועלים הנגועים בנגיף. חיסון זה מחויב על פי חוק, וכיום הוא ניתן בצמוד לתשלום עבור רישיון להחזקת כלב של הרשות המקומית. מתחילת שנת 2005 גם התווספה לחובת החיסון, חובת סימון בשבב אלקטרוני, המתבצעת פעם אחת לכל כלב.
מתן החיסון: בגיל 3-6 חודשים, ולאחר מכן במשך פעם בשנה לכל החיים.
שעלת
מחלה נפוצה הגורמת לדלקות בקנה הנשימה ובריאות. סימניה הם שיעולים קשים, טורדניים ויבשים, והקאות ריר. חשוב לחסן נגדה בעיקר כלבים העומדים להיכנס לפנסיון (או להסגר), וכלבים לפני תערוכה או כול אירוע אחר בו ימצאו בחברת כלבים רבים. ניתן למנוע את המחלה על ידי חיסון, אחת לחצי שנה. חיסון ראשון ניתן לגורים צעירים ולאחריו אחת לחצי שנה.
תולעת הפארק (ספירוצרקה-לופי)
תולעת קטלנית לכלבים, החודרת לגופם באמצעות אכילת חיפושית זבל נגוע. התולעת זכתה לכינוי “תולעת הפארק הקטלנית”. מאז אובחנו מקרי ההדבקה הראשונים בכלבים, באזור מרכז הארץ, בשנות השמונים, התפשטה התולעת במהירות לרום הארץ ולצפונה, תוך שהיא מדביקה אלפי כלבים וגורמת למותם של עשרות רבות מהם.
הכלבים יכולים להדבק בתולעת כאשר הם מחוץ לבית, בגנים הציבוריים ובפארקים, במדשאות ובחצרות. הם באים במגע עם חומרים אורגנים כמו ציפור מתה, צואה ושאריות מזון. חיפושיות הזבל ניזונות מדברים אלה והכלב יכול להידבק מחיפושית נגועה. סמני המחלה הם, נזקים לרקמות וקרעים בכלי הדם, העלולים לגרום למוות פתאומי של הכלב. התולעים עצמן פוגעות באבי העורקים ובעמוד השדרה, וגידולים בדופן הוושט העלולים להפוך ממאירים. סימני הפגיעות הפנימיות יכולים להתבטא בשלשול, הקאות קשיי בליעה, סימני הפרשת ריר, רזון, קשיי נשימה, שיעולים ואף דימום פנימי הגורם מוות מידי.
ניתנים כמניעה- לפני ההדבקה או לאחר ההדבקה- להשמדת הזחלים או התולעים הבוגרות שבגוף הכלב. הזריקה ניתנת באופן תקופתי לפי המלצת רופא, פעם אחת כול 3 חודשים.
תלוע
התולעים הן טפילים פנימיים, בהם נגועים כלבים וחתולים לעיתים קרובות. התולעים הנפוצות ביותר הן תולעי המעיים העגולות (נמטודות) והשטוחות (תולעי סרט). התולעים העגולות מצויות בכלבים וחתולים בוגרים, הנדבקים בהן מאמותיהם, ברחם או ביניקה. אפשר להידבק בהן גם ממגע עם צואה של חיה הנגועה בתולעים. התולעים השטוחות מקורן בעיקר בפרעושים.
כשכלב או חתול מלקקים או נושכים את עצמם כדי להתגרד, הם בולעים פרעושים, שבגופם תולעים צעירות, וכך הוא נדבק. התופעות של הדבקות בתולעים שטוחות היא פגיעה ברקמות ובאיברים הפנימיים, חסימת מעיים, פגיעה בתפקוד המערכת החיסונית, חולשה, רזון, אנמיה, בטן נפוחה וכואבת, הקאות שלשולים. מתן התרופה היא בכדורים או זריקה, המשמידה את התולעים הקיימות. אין טיפול המונע הדבקות חוזרת בתולעים, לכן יש לחזור על הטיפול לפי הנחיית הווטרינר פעם ב-3 חודשים. חשוב לזכור כי כפי הנראה חיה הנגוע בפרעושים תהיה נגוע בתולעים.
טיפול בפרזיטים חיצוניים.
פרעושים
הטפילים הנפוצים ביותר בכלבים וחתולים. הם חיים על גוף בעל החיים וניזונים ממציצת דמו. הפרעושים מתפתחים בסביבת המחיה של החיה- בבית בין שיערות השטיח, חריצי הרצפה, בחוץ בסדקים ובחול, וקופצים על החיה ונצמדים אליה כדי למצוץ את דמה. פרעושים גם עוברים מחיה לחיה. פרעושים מתרבים במהירות ובתנאי חום ולחות וכן עיקר פעילותם היא בחודשי האביב והקיץ.
הם גורמים לגירויים וגירודים בעור, פצעים ודלקות עור, נשירת שיער, איבוד דם העלול לגרום לאנמיה ואף מוות; העברת תולעיי מעיים (פרעושים הם פונדקאי הביניים של תולעים שטוחות).
בכדי למנוע את עליית הפרעושים על הכלבים את התפשטתם ברחבי הבית, יש צורך בהדברתם מן החיה והגנה עליה מנגיעות חוזרות באמצעות תכשירים וטרינריים חיצונים והדברה מקומית של הבית עצמו. מכיוון שמינון לא נכון בשימוש בחומרי הדברה כנגד פרעושים יכול להיות מסוכן, יש להתייעץ עם ווטרינר ומדביר מוסמך לפני השימוש.
קרציית הכלב
קרצית הכלב היא קרצית הנפוצה ביותר בעולם. היא נטפלת בעיקר לכלבים, ומוצצת את דמם. הקרציות נמצאות בעיקר בחוץ, ולכן הן עולות בעיקר על כלבים שחיים מחוץ לבית, או נמצאים הרבה בחוץ.
הם גורמים לגירויים מקומיים, זיהום חיידקי, דלקת עור חריפה ואנמיה. קרצית נגועה עלולה להעביר לכלב מחלות, ביניהן קדחת הקרצית (ארליכיוזיס), הנגרמת מטפיל החודר לתאי של הכלב באמצעות עקיצת קרצית. בגוף הכלב הטפיל פוגע בתאי הדם, בטחול, במח העצם ובאיברים נוספים. המחלה מתבטאת בדיכאון וחולשה, ובהמשך הופכת לכרונית וגורמת לאנמיה, חום, דימומים וזיהומים משניים, רזון קשה ואף מוות.
דרכים למנוע הדבקות והתפשטות של הקרצית הם ריסוס סביבת המחיה של הכלב והגנה עליו מנגיעות חוזרות בקרציות, באמצעות תכשירים וטרינריים מתאימים לטיפול חיצוני. מחלת קדחת הקרצית ניתנת לטיפול בעזרת אנטיביוטיקה מתאימה. אבל, עדיף למנוע אותה על ידי טיפול נכון המונע מהכלב הידבקות בקרציות.
